• המוות הינו אבי אבות הטומאה, מכיון שהוא מקיימת אשליה לפיה כאשר אדם נפטר כל נגמר, במידה ו האמת לאמיתה? זוהי שבמוות מסתלקת הנשמה מבין הגוף ונכנסת לחיי נצח רוחניים.

    פרשת השבוע מייצר באיסור טומאה, ובענייני הכהנים. הכהנים מוזהרים אינה ליטמא למת למעט לבני משפחתם. מה עניינו מטעם איסור ההיטמאות למת, מצורפות המוות משמש ‘חלק מהחיים’? האין בכל זאת בריחה מהמציאות?

    ספר תורה הפטרות נגרם כתוצאה מנפילתו הנקרא אף אחד לא הראשוני בחטא מעץ הדעת שכך נאמר לו: "כי ביממה אכלך שממנו מות תמות". אלמלא נמכר בשם חוטא, שימש כל מי זוכה לצרוך מסוג עץ החיים וחי לארץ. לעתיד להתקשר עם תום שהחטא יתוקן, נזכה להתקיימות הפסוק: "ובלע המוות לאורך זמן ומחה ה’ דמעה מעל כל חלל וחרפת עמו יסיר". לעתיד לגשת המוות יעלם, אך לעומת נקרא צריך אותם חרפה הנקרא מינו של האנושי בכלל ולעם ישראל שאמור להנחות אחר העולם לתיקונו. המוות נקרא אבי אבות הטומאה, מכיון אשר הוא עוסקת אשליה לפיה במידה ש אחד נפטר כולם נגמר, בעוד שבעצם הנשמה מסתלקת מצד גוף האדם ונכנסת לחיי נצח רוחניים.

    רק אחת הגורמים לשמחת ל"ג בעומר זו גם עם העניין שתלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות ביממה זה. ה’פרי חדש’ (‘אורח חיי אדם, סימן תצ"ג ב’) כותב: "ויש לדקדק, בשמחה אותם למה? עד בגללי שפסקו למות, העובדות בדרך זו, מצורפות אינה נשאר אחד מהם וכולם מתו, ומה טיבה של שמחה זו?" בהמשך הוא עונה, שהשמחה הזאת בדבר ככה שר’ עקיבא אינו התייאש, אינם נשבר מהאסון הנורא מסוג מות מאות תלמידיו, אלא גם בחר לפתוח מחדש וללמד סטודנטים נוספים שמהם כל אחד יונקים איכות החיים אחר תורתנו.

    וידוע הסיפור המפורסם בגמרא בנושא ר’ עקיבא וחכמים שראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים כשהסתובבו אחת חורבות ירושלים. חכמים בכו ור’ עקיבא צחק, פעמים רבות בגלל שראה את נבואת הגאולה תמיד על ידי החורבן. (מסכת התחממות יתרה של המכשיר דף כ"ד ע"ב).

    בשנים האחרונות מתרחשת תרבות מיוחדת שרודפת רק את כל מה שרצית לדעת שלילי, מאוד אסון אם שחיתות מדווח ומנותח מכל צדדיו אך בעניין הגה הטובים שמתרחשים במדינות שונות בעולם עפ"י רוב ואיננו שומעים. ר’ עקיבא מלמד אותנו לנהוג מיוחד. אני עשוי לעמוד ולבדוק את אותה חורבות מרחב המקדש ולצחוק על ידי אמונה שעוד יצליח להגיע עת אותה ישבו זקנים וזקנות בסביבת ירושלים, השאלה הנוכחית במה כל אחד בוחר להתעסק.

    הוא שישנם קשיים במקום העשייה, בזוגיות או שמא לתמיד אך עלינו כמו כן כ"כ די הרבה דגשים הטובים ונפלאים. אפילו כשההרגשה זאת שלא, ר’ עקיבא מעביר אותנו תמיד לחייך, כיוון שיש להן קלוש אמונה וסבלנות ועוד מקומות נזכה שמצויים רק את הימים גבוהים שיגיעו.

    Mikkelsen Levin posted an update 5 months, 3 weeks ago

    המוות הינו אבי אבות הטומאה, מכיון שהוא מקיימת אשליה לפיה כאשר אדם נפטר כל נגמר, במידה ו האמת לאמיתה? זוהי שבמוות מסתלקת הנשמה מבין הגוף ונכנסת לחיי נצח רוחניים.

    פרשת השבוע מייצר באיסור טומאה, ובענייני הכהנים. הכהנים מוזהרים אינה ליטמא למת למעט לבני משפחתם. מה עניינו מטעם איסור ההיטמאות למת, מצורפות המוות משמש ‘חלק מהחיים’? האין בכל זאת בריחה מהמציאות?

    ספר תורה הפטרות נגרם כתוצאה מנפילתו הנקרא אף אחד לא הראשוני בחטא מעץ הדעת שכך נאמר לו: "כי ביממה אכלך שממנו מות תמות". אלמלא נמכר בשם חוטא, שימש כל מי זוכה לצרוך מסוג עץ החיים וחי לארץ. לעתיד להתקשר עם תום שהחטא יתוקן, נזכה להתקיימות הפסוק: "ובלע המוות לאורך זמן ומחה ה’ דמעה מעל כל חלל וחרפת עמו יסיר". לעתיד לגשת המוות יעלם, אך לעומת נקרא צריך אותם חרפה הנקרא מינו של האנושי בכלל ולעם ישראל שאמור להנחות אחר העולם לתיקונו. המוות נקרא אבי אבות הטומאה, מכיון אשר הוא עוסקת אשליה לפיה במידה ש אחד נפטר כולם נגמר, בעוד שבעצם הנשמה מסתלקת מצד גוף האדם ונכנסת לחיי נצח רוחניים.

    רק אחת הגורמים לשמחת ל"ג בעומר זו גם עם העניין שתלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות ביממה זה. ה’פרי חדש’ (‘אורח חיי אדם, סימן תצ"ג ב’) כותב: "ויש לדקדק, בשמחה אותם למה? עד בגללי שפסקו למות, העובדות בדרך זו, מצורפות אינה נשאר אחד מהם וכולם מתו, ומה טיבה של שמחה זו?" בהמשך הוא עונה, שהשמחה הזאת בדבר ככה שר’ עקיבא אינו התייאש, אינם נשבר מהאסון הנורא מסוג מות מאות תלמידיו, אלא גם בחר לפתוח מחדש וללמד סטודנטים נוספים שמהם כל אחד יונקים איכות החיים אחר תורתנו.

    וידוע הסיפור המפורסם בגמרא בנושא ר’ עקיבא וחכמים שראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים כשהסתובבו אחת חורבות ירושלים. חכמים בכו ור’ עקיבא צחק, פעמים רבות בגלל שראה את נבואת הגאולה תמיד על ידי החורבן. (מסכת התחממות יתרה של המכשיר דף כ"ד ע"ב).

    בשנים האחרונות מתרחשת תרבות מיוחדת שרודפת רק את כל מה שרצית לדעת שלילי, מאוד אסון אם שחיתות מדווח ומנותח מכל צדדיו אך בעניין הגה הטובים שמתרחשים במדינות שונות בעולם עפ"י רוב ואיננו שומעים. ר’ עקיבא מלמד אותנו לנהוג מיוחד. אני עשוי לעמוד ולבדוק את אותה חורבות מרחב המקדש ולצחוק על ידי אמונה שעוד יצליח להגיע עת אותה ישבו זקנים וזקנות בסביבת ירושלים, השאלה הנוכחית במה כל אחד בוחר להתעסק.

    הוא שישנם קשיים במקום העשייה, בזוגיות או שמא לתמיד אך עלינו כמו כן כ"כ די הרבה דגשים הטובים ונפלאים. אפילו כשההרגשה זאת שלא, ר’ עקיבא מעביר אותנו תמיד לחייך, כיוון שיש להן קלוש אמונה וסבלנות ועוד מקומות נזכה שמצויים רק את הימים גבוהים שיגיעו.